פסק-דין בתיק ה"פ 000739/02

1.         בתובענה שבפני עתרה המבקשת לקביעת שיעור הפיצויים המגיעים לה בגין הפקעת 38,125 דונם של אדמה חקלאית ע"י המשיבה, לצורך הרחבת תוואי מסילת רכבת בקטע שבין לוד לרחובות.

בפסק הדין מיום 22.3.04 קבעתי את שיעור הפיצוי. המבקשת לא השלימה עם קביעתי ועתרה לביהמ"ש העליון.

במהלך הדיון בערעור הגיעו באי כח הצדדים להסדר דיוני, שקיבל תוקף של החלטה, לפיו יוחזר הדיון לבית משפט זה "על מנת שיכריע בשאלת חוקיותם של צו ההפקעה וצו התפיסה שהוצאו ע"י המשיבה" - שאלה שלא נדונה על ידי במסגרת פסק הדין הקודם.

פסק דין זה יתייחס, איפוא, לסוגית חוקיותו או אי חוקיותו של צו ההפקעה והתפיסה, ואליה בלבד.

2.         טוענת המבקשת כי צו ההפקעה מיום 30.6.98, אשר מכוחו תפסה המשיבה שטחים נרחבים שהוחזקו בחכירה על ידי המבקשת, בוצע עוד לפני שאושרה תב"ע מפורטת מח/120, אשר קבעה את תוואי הרכבת. תכנית זו אושרה רק ב-31.10.99, היינו למעלה משנה לאחר פרסום צו ההפקעה.

עובדה זו שוללת, לטענת ב"כ המבקשת, את חוקיותו של צו ההפקעה ואת תפיסת החזקה בקרקע מכוחו.

מעשה זה של המשיבה פוגע בזכות המבקשת, לקבל את הפיצוי המלא המגיע לה, לטענתה, בגין הפקעת הקרקע והפיכתה לדרך, או מסילת ברזל לתנועת רכבות. לאמור: משהופקעה ונתפסה החזקה בקרקע לפני שתכנית הרחבת התוואי אושרה כחוק, נשללה מהמבקשת הזכות לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה 1965, בשל ירידת ערך המקרקעין כתוצאה משינוי יעודם לדרך (ע"י התב"ע המאושרת). אמנם צו ההפקעה והתפיסה מקנה למבקשת זכות לפיצויים לפי פקודת הדרכים ומסילת הברזל, אך זכות זו אינה מפצה את בעל המקרקעין המופקע בשיעור מלא.

כיוון שכך, עותרת המבקשת להצהרה לפיה צו ההפקעה שפורסם לפני אישור התכנית התב"ע מח/120 אינו חוקי. הצהרה זו, אם תינתן, תחייב את המשיבה לפרסם צו הפקעה חדש שיהיה תואם לתב"ע שאושרה. פרסום הצו החדש, אחרי אישור התכנית, יאפשר למבקשת, כך לטענתה, לתבוע פיצוי גם מכח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (בנוסף לפיצוי על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל), שכן ביום אישור התכנית לא פורסם עדיין צו הפקעה כחוק ועל כן רואים אותה עדיין כבעלת הזכויות במקרקעין.

3.         ההפקעה בוצעה, כאמור, מכח הסמכות שנתנה לממשלה ולשר התחבורה להורות על הפקעת קרקע לצורך פיתוח והרחבת מסילות ברזל כאמור בסעיף 3 לחוק לתיקון פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1951.

לא יכול להיות ספק לגבי העובדה כי הפקעת הקרקע מהמבקשת נועדה, כל כולה, לשם הרחבת תוואי מסילת הברזל בקטע בין לוד ורחובות ולשם הנחת מסילת ברזל נוספת במקביל למסילה הקיימת, כך שתתאפשר תנועת רכבות רבה יותר, אשר תקל על העומס התעבורתי באזור זה.

המשיבה פעלה, איפוא, על פי הסמכות שהוענקה לה בחוק הנ"ל (ראה סעיף 4 לחוק), הפקיעה את הקרקע הנחוצה לה לשם הרחבת ופיתוח מסילת הברזל באזור ותפסה בה חזקה על מנת להוציא לפועל את תכניתה. משכך קנתה היא קניין בקרקע המופקעת ועליה לפצות את בעליה כאמור בחוק (ראה סעיפים 5,7 לחוק).

4.         טוען ב"כ המבקשת כי ההפקעה ותפיסת החזקה על פיה נעשו לפני אישור תכנית התב"ע המפורטת (מח/120) ללא שהוכח כי הנסיבות מצדיקות זאת.

הפקעה ותפיסה מעין זו פוגעת, כאמור, בקניינה של המבקשת, שכן היא מונעת ממנו לתבוע פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בנוסף לפיצוי לו היא זכאית על פי החוק הנ"ל.

חוקיותה של הפקעה זו, שלא התבססה, כאמור, על תב"ע מפורטת ומאושרת, נשללת באשר היא פוגעת בקניינה של המבקשת בניגוד להוראת סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

טענה זו אין בידי לקבל.

רשאית היתה, כאמור, המשיבה, ואף מוסמכת, להפקיע את חלקות המבקשת הגובלות בתוואי מסילת הרכבת הקיימת ולתפוס בהן חזקה, לשם הנחת מסילה מקבילה נוספת. כך על פי הוראות פקודת הדרכים ומסילות הברזל הנ"ל.

חיקוק זה קדם לחקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, אשר סעיף 10 שבו קובע:

אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד".

            אין ספק כי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ובמיוחד סעיף 3 שבו, העניק עוצמה רבה יותר להגנה על זכות הקניין. כך גם, ובמיוחד, כאשר בדיני הפקעות ותכנון הבניה עסקינן.